הרגע הראשון של העבודה שלי עם יזהר אשדות היה למעשה גם הרגע הראשון של העבודה על האלבום.
עברנו על השירים שכתבתי עד לאותו הרגע והתחלנו להיכנס לעומקם.
שירים מסוימים מצאו את דרכם החוצה, אחרים איבדו חלקים לטובת חלקים חדשים, שורות הושמטו, פזמונים נכתבו, בתים נגזרו והודבקו מחדש במקומות אחרים. היה מעניין.

השלב הבא היה לנסות את מזלי עם השפה העברית. אחרי כמה נסיונות כושלים, נולד השיר שפרץ את המחסום ופינה מקום לבאים אחריו. קראו לו "ההחמצה" והוא שרד למזלו הרע רק כמה הופעות.
כדי לא לוותר על כמה מהשירים הטובים יותר באנגלית, עלה רעיון לנסות ולתרגם אותם. מבחינתי, לא היה אדם מתאים יותר למשימה מיהלי סובול. התחלנו בפגישות שבועיות בניסיון לפצח שניים מהשירים: Earthquke ו- The Dead and the Junkyשאחרי כמה חודשים הפכו ל"מבול" ו-"הקול שקורא לי".
העבודה עם יהלי דמתה יותר למשחק מאשר לעבודה. היא לימדה אותי גישה מעט יותר גמישה לטקסטים שלי ולטקסטים בכלל, דבר שלווה גם בלא מעט חריקות שיניים. נכתבו עשרות סקיצות לשני התרגומים, חלקן נבדקו בהופעות, ורק זמן קצר לפני הכניסה לאולפן, אחרי כמה פגישות עם אלונה קמחי, השירים הגיעו למקום משביע רצון ומצאו את דרכם לרשימת השירים הסופית.
הוחלט על עשרה שירים בעברית ושלושה באנגלית.

נכנסנו לשבועיים של חזרות בהם נעשו כמה שינויים של מבנה ועיבוד. מרבית העיבודים נשענו על תוצאות שהגענו אליהן תוך כדי ניסוי וטעייה, במהלך תקופה ארוכה של הופעות.
את השכבה הראשונה של התקליט ניגנו עמרי, אדם ואני - live - בשבוע ימים. מאוחר יותר התחלנו להוסיף תפקידים, חלקם תוצאה של רעיונות שעלו באולפן. כך נוספה מנדולינה ל"מיהו המילל ברוח", פדל סטיל ב"train" ועוד מיני מוזרויות כמו היפופותם ורוד של "מקדונלדס", עליו ניגן אדם בסוף של "10 שניות".
בשלב הבא הזמנו מוסיקאים שאנחנו אוהבים לבוא ולתרום את חלקם. שלומי שבן בא לנגן ב- "לחיות נכון", "עשר שניות" ו"סיפור מגירה", איל תלמודי ומשה לוי ב- "טיול בהיר", מאיה דוניץ וברי סחרוף ב- "מי מפחד מהזריחה", שם-טוב לוי ב- "סיפור מגירה", גיורי פוליטי ב- "Wait" ופיטר רוט ושאול אשד ב- "לחיות נכון".

כבר בפגישות ההכנה לתקליט הוחלט שאדם ותומר הררי יכתבו עיבודי מיתרים לשניים מהשירים: "אהבה שקופה" ו-"מבול".
הם הסתגרו בדירה של תומר בחיפה ותוך שבועיים בערך הגיעו עם סקיצה ראשונה יפהפיה. יזהר ביקש ממשה לוי לתת פידבק ואחרי פגישה אתו, העיבודים היו סגורים. היום שבו הגיעה רביעיית המיתרים ואדם ניצח עליהם באקסטזה, חבוש כובע ואזניות מאחורי הזכוכית, היה אחד הימים המצחיקים והמעניינים ביותר שהיו לי באולפן.

על הקלטות השירה עבדתי בעיקר עם יזהר, אחד על אחד. לקח לי לא מעט זמן להבין את ההבדל בין תנאי הופעה לבין תנאים מעבדתיים של שירה באולפן. אחרי כמה טייקים, התיישבנו אני וטל מטמור (אשף הסאונד שעיבד את התקליט יחד איתנו ותרם משמעותית לאווירה שלו) לבחור טייקים טובים ולערוך. הפיתוי להגיע לתוצאה מושלמת הוא עצום ולרוב דרושה אוזן חיצונית, מישהו שיכול להגיד: "הגענו עד כאן, זה מספיק".
בשלבים האחרונים יזהר וטל רכנו ימים שלמים על הקונסולה ועשו מיקסים. אני הגעתי לרוב בסוף היום כדי לשכב על הספה ולהקשיב. סוף סוף.